English Translation
When the Ridvaz [Rabbi Yaakov David Wilovsky] visited the hometown of Rabbi Bengis when he was a small child of eight or nine years old, the Ridvaz, who was known as a ‘master of the entire Talmud,’ delivered a grand pilpul [intricate Talmudic discourse]. In his great Torah discourse, he encompassed the entire Torah – Babylonian Talmud, Jerusalem Talmud – and stated various principles, etc. After he finished his sermon, the child Zelig Reuben [who was a tall child] approached him and politely said, “What the Rabbi said contradicts Rashi in Gittin…”
The Ridvaz asked him: “Which Rashi?” Zelig Reuben showed him the Rashi. The Ridvaz asked, “Is this what’s written in Rashi?”
Indeed, this is a strange story, because after hearing how he mastered the entire Torah, how can one believe such a thing about the Ridvaz, that a child caught him with a Rashi in Gittin.
But, as the Chazon Ish once said regarding one of the world’s greatest scholars who overlooked an explicit Gemara in his book, and none of the scholarly men could resolve it, the Chazon Ish said about this: “Er iz geven grois, uber di Torah iz noch greser…” [“He was very great, but the Torah is even greater…”] Because no matter how much Torah a person can learn, the Torah is still greater.
In any case, they brought a Gittin tractate, and the Ridvaz examined the Rashi, then went back up to the podium and said, “Everything I said is null and void. This child showed me that in Rashi in Gittin it’s written exactly opposite to everything I said…”
[From Hagaon Rabbi Moshe Mordechai Schulzinger zt”l, “Cheshkat HaTorah” (Bnei Brak 5772), page 9]
Original Hebrew Version
כַּאֲשֶׁר בִּקֵּר הָרִידְבָּ”ז בַּעֲיָרַת מְגוּרָיו שֶׁל הָרַב בֶּנְגִּיס כַּאֲשֶׁר הָיָה יֶלֶד קָטָן בֶּן שְׁמוֹנֶה – תֵּשַׁע, וְהָרִידְבָּ”ז אֲשֶׁר הָיָה ‘מָרָא דְּכֻלָּא תַּלְמוּדָא’ אָמַר פִּלְפּוּל גָּדוֹל, וּבְפִלְפּוּלָא דְּאוֹרַיְתָא הַגָּדוֹל שֶׁלּוֹ הִקִּיף אֶת כָּל הַתּוֹרָה כֻּלָּהּ. בַּבְלִי, יְרוּשַׁלְמִי, וְאָמַר יְסוֹדוֹת וְכוּ’. וְכוּ’. וְאַחַר שֶׁסִּיֵּם דְּרָשָׁתוֹ, נִגַּשׁ אֵלָיו הַיֶּלֶד זֶעלִיג רְאוּבֵן [אֲשֶׁר הָיָה יֶלֶד גָּבוֹהַּ] וְאוֹמֵר לוֹ, בְּנִימוּס: ‘מַה שֶׁהָרַב אָמַר, זֶה נֶגֶד רַשִׁ”י בְּגִטִּין…’
שָׁאַל אוֹתוֹ הָרִידְבָּ”ז: ‘אֵיזֶה רַשִׁ”י’? אָמַר לוֹ, זֶעלִיג רְאוּבֵן, אֶת הָרַשִׁ”י. וְהָרִידְבָּ”ז שׁוֹאֵל,
‘כָּךְ כָּתוּב בְּרַשִׁ”י’?
– וְאָמְנָם זֶה סִפּוּר מְשֻׁנֶּה, כִּי אַחֲרֵי שֶׁאַתָּה שׁוֹמֵעַ אֵיךְ שֶׁהוּא שָׁלַט בְּכָל הַתּוֹרָה, אֵיךְ אֶפְשָׁר לְהַאֲמִין עַל הָרִידְבָּ”ז דָּבָר כָּזֶה, שֶׁיֶּלֶד תָּפַס אוֹתוֹ עִם רַשִׁ”י בְּגִטִּין.
אֲבָל, אֵיךְ אָמַר פַּעַם הֶחָזוֹן אִישׁ, בְּנוֹגֵעַ לְאֶחָד מִגְּדוֹלֵי עוֹלָם שֶׁאִישְׁתְּמִיטְתֵּיהּ בְּסִפְרוֹ גְּמָרָא מְפֹרֶשֶׁת, וְלֹא מָצְאוּ כָּל אַנְשֵׁי חַיִל יְדֵיהֶם לְיַשֵּׁב, וְאָמַר עַל זֶה הֶחָזוֹן אִישׁ: ‘עֶר אִיז גֶעוֶוען גְרוֹיס, אָבֶּער דִי תּוֹרָה אִיז נָאךְ גְרֶעסֶער’… ‘הוּא הָיָה גָּדוֹל גָּדוֹל, אֲבָל הַתּוֹרָה הִיא יוֹתֵר גְּדוֹלָה’… כִּי כַּמָּה שֶׁהָאָדָם יָכוֹל לִלְמֹד תּוֹרָה, עֲדַיִן הַתּוֹרָה יוֹתֵר גְּדוֹלָה.
עַל כָּל פָּנִים, לָקְחוּ גְּמָרָא גִּטִּין, וְהָרִידְבָּ”ז עִיֵּן בְּרַשִׁ”י, וְעָלָה בַּחֲזָרָה עַל הַבִּימָה, וְאָמַר. ‘כָּל מַה שֶּׁאָמַרְתִּי בָּטֵל וּמְבֻטָּל. הַיֶּלֶד הַזֶּה הֶרְאָה לִי שֶׁבְּרַשִׁ”י בְּגִטִּין כָּתוּב הָפוּךְ מִכָּל מַה שֶּׁאָמַרְתִּי’…
הגאון רבי משה מרדכי שולזינגר זצ״ל ״חשקת התורה״ (ב״ב תשע״ב) עמ׳ ט׳
About The Story
Author:
Source:
