ZL_07Tishrei_HN_0015

Once, a member of the Maskilim [Jewish Enlightenment movement] came to the Malbim to seek his approbation for his notebook about the differences between synonymous words. The Malbim’s custom was to sit in the study hall after prayers for several hours, adorned in tallit and tefillin, studying. When the Maskil came to the Rabbi’s house and didn’t find him, he entered the study hall adjacent to the Rabbi’s house. Since he knew the Malbim only by reputation for his wisdom and vast knowledge of logic, he assumed that he must be a man of modern thinking. Hearing the Malbim’s prayer with devotion and fervor, it didn’t occur to him that this was the man he had come to for an approbation.

When the Malbim finished his prayer and saw a visitor in the study hall, he inquired about his welfare and where he came from. The visitor, not knowing who was speaking to him, answered arrogantly, as was typical of that group, that he came “from the world.” The Malbim asked again about his origin, to which he replied, “from male and female.” The Rabbi ceased speaking with him, and the visitor left the study hall.

After several hours, when the Rabbi was already at home, the visitor came with his notebook requesting the Rabbi’s approbation. The Rabbi pretended not to recognize him and opened his notebook, examining several passages. He found an error in the distinction between “remes” and “sheretz” [types of crawling creatures], and pointed out the flaw. The visitor tried to defend his words, but the Malbim demonstrated that he didn’t know the true distinction.

Then he addressed him thus: “Listen and understand the true difference between them: ‘sheretz’ is that which comes from the world, and ‘remes’ is that which comes from male and female. Since you embody both, you cannot know the distinction.” The visitor left his presence and never showed his face as an author again.

[Source: HaGaon HaTzaddik Rabbi Yitzchak Huberman zatza”l of Ra’anana, “Ben L’Asheri” (Bnei Brak 5759/1999) Vol. 4, p. 29]

פַּעַם אַחַת בָּא מֵחֲבַר הַמַּשְׂכִּילִים, מִכַּת הַהִיא לִיקַח מֵהַמַּלְבִּי”ם הַסְכָּמָה עַל פִּנְקָסוֹ בְּהֶבְדֵּל שֵׁמוֹת הַנִּרְדָּפִים. וְהַמַּלְבִּי”ם הָיָה דַּרְכּוֹ לֵישֵׁב בְּבֵית הַמִּדְרָשׁ אַחַר הַתְּפִלָּה אֵיזֶה שָׁעוֹת מְעֻטָּר בְּטַלִּית וּתְפִלִּין וְלִלְמֹד. הַמַּשְׂכִּיל בְּבוֹאוֹ לְבֵית הָרַב וְלֹא מְצָאוֹ, נִכְנַס לְבֵית הַמִּדְרָשׁ הַסָּמוּךְ לְבֵית הָרַב, וְהֱיוֹת שֶׁלֹּא הִכִּיר אֶת הַמַּלְבִּי”ם רַק מִפִּי הַשְּׁמוּעָה מֵהַשְׂכָּלָתוֹ וְגֹדֶל בְּקִיאוּתוֹ בְּהִגָּיוֹן, עַל כֵּן שָׁפַט בְּדַעְתּוֹ שֶׁבְּוַדַּאי הוּא אִישׁ לְפִי רוּחַ הַזְּמַן, וּבְשָׁמְעוֹ תְּפִלַּת הַמַּלְבִּי”ם בִּדְבֵקוּת וְהִתְלַהֲבוּת לֹא עָלָה עַל דַּעְתּוֹ שֶׁזֶּהוּ הָאִישׁ שֶׁאֵלָיו בָּא עֲבוּר הַסְכָּמָה. וּכְשֶׁהַמַּלְבִּי”ם סִיֵּם תְּפִלָּתוֹ וְרָאָה אִישׁ אוֹרֵחַ בְּבֵית הַמִּדְרָשׁ, שָׁאַל בִּשְׁלוֹמוֹ וּמֵהֵיכָן הוּא בָּא. הַלָּה שֶׁלֹּא יָדַע מִי הַמְּדַבֵּר אִתּוֹ, עָנָהוּ בְּגַאֲוָה כְּדֶרֶךְ הַכַּת הַהִיא, שֶׁבָּא מֵהָעוֹלָם. חָזַר הַמַּלְבִּי”ם וּשְׁאָלוֹ מֵהֵיכָן מוֹצָאוֹ. הֵשִׁיבוֹ, מִזָּכָר וּנְקֵבָה. הָרַב הִפְסִיק מִלְּדַבֵּר אִתּוֹ, וְהַלָּה עָזַב אֶת בֵּית הַמִּדְרָשׁ. אַחַר אֵיזֶה שָׁעוֹת שֶׁהָיָה כְּבָר הָרַב בְּבֵיתוֹ, בָּא הָאוֹרֵחַ וּפִנְקָסוֹ בְּיָדוֹ שֶׁיִּתֵּן לוֹ הָרַב הַסְכָּמָתוֹ. הָרַב עָשָׂה עַצְמוֹ כְּאֵינוֹ מַכִּיר אוֹתוֹ, וּפָתַח פִּנְקָסוֹ וְעִיֵּן כְּאֵיזֶה מְקוֹמוֹת, וּמָצָא שֶׁטָּעָה בְּהֶפְרֵשׁ שֶׁבֵּין רֶמֶשׂ לְשֶׁרֶץ, וְהוֹכִיחוֹ אֶת מוּמוֹ לְפָנָיו. הַלָּה נִסָּה לְתָרֵץ דְּבָרָיו, אַךְ הַמַּלְבִּי”ם הֶרְאָהוּ לָדַעַת שֶׁאֵינוֹ יוֹדֵעַ אֲמִתַּת הַהֶפְרֵשׁ. וְאָז פָּנָה אֵלָיו בְּזֶה הַלָּשׁוֹן: שְׁמַע וְתָבִין הַחִלּוּק הָאֲמִתִּי שֶׁבֵּינֵיהֶם, שֶׁרֶץ הוּא הַבָּא מִן הָעוֹלָם, וְרֶמֶשׂ הוּא הַבָּא מִזָּכָר וּנְקֵבָה, וְכֵיוָן שֶׁבְּךָ שְׁנֵיהֶם עַל כֵּן לֹא תוּכַל לָדַעַת הַחִלּוּק. הַלָּה יָצָא מִלְּפָנָיו וּפְנֵי מְחַבֵּר שׁוּב לֹא הָיוּ לוֹ.
הַגָּה”צ רַבִּי יִצְחָק הוּבֶּרְמַן זַצַ”ל מֵרַעֲנָנָה “בֶּן לַאֲשֵׁרִי” (בּ”ב תשנ”ט) ח”ד, ע’ כ”ט